שרון גילר על יזמות בגיל 45: למה עזבתי את הקריירה הבטוחה

לפני שלוש שנים עזבתי את עולם הקורפורייט. עשרים שנה של בנייה בתוך ארגונים גדולים, והחלטתי להתחיל מאפס. כולם אמרו לי שאני אמיץ. לא הייתי אמיץ. הייתי עייף. יש הבדל.

לא היה רגע דרמטי. לא צעקות על הבוס, לא פנטזיית I quit שהתממשה. זה היה שקט יותר. ישבתי בישיבה — עוד ישיבה — על מפת דרכים למוצר שידעתי שתשתנה עוד שלוש פעמים לפני שמישהו יבנה משהו. והבנתי שאני יושב בדיוק באותה ישיבה, עם אנשים קצת אחרים, בחברות קצת אחרות, כבר עשרים שנה. הקפה תמיד היה גרוע. המצגת תמיד היתה ארוכה מדי. וההחלטה תמיד היתה נדון בזה ברבעון הבא.

חזרתי הביתה באותו ערב ואמרתי לאשתי שאני רוצה לפתוח משהו משלי. היא אמרה: אני מחכה שתגיד את זה כבר חמש שנים. נשים ישראליות — הן יודעות לפניך.

מה שאף אחד לא מספר לך על השנה הראשונה: השקט מחריש. אחרי עשרים שנה של ישיבות גב אל גב, היומן פתאום ריק. אף אחד לא צריך אותך. אף אחד לא שולח לך הודעה ב-11 בלילה על תקלה בשרת. בשבועיים הראשונים זה מרגיש כמו חופשה. בשבוע השלישי אתה מפקפק בכל החלטה שקיבלת אי פעם.

הקמתי את KSG Consulting. השם לא יצירתי — ראשי תיבות ו-Consulting כי אני לא גאון מיתוג. אבל אני כן מישהו שבילה עשרים שנה בצפייה בחברות בונות מוצרים טכנולוגיים, ואני יודע — מהבטן, מניסיון — מה עובד ומה לא. אני מתמקד בפינטק, אינשורטק ואיקומרס. לא כי אלה הסקטורים הכי חמים, אלא כי באלה עשיתי מספיק טעויות כדי להיות שימושי.

מה שהפתיע אותי הכי הרבה: אני טוב יותר בזה ממה שהייתי בחיי הקורפורייט. לא כי אני חכם יותר. כי האילוצים שונים. בקורפורייט, הצלחה זה ניווט פוליטיקה, ניהול כלפי מעלה, ובניית קונצנזוס. לבד, הצלחה פשוטה יותר: עזור למישהו לפתור בעיה. קבל תשלום. חזור על זה. אני ישן טוב יותר עכשיו. דואג יותר לגבי כסף ופחות לגבי כל השאר. ובפעם הראשונה מזה עשרים שנה, אני באמת מחכה ליום ראשון בבוקר.

שרון גילר, מייסד KSG Consulting