אם יש לכם עסק קטן או בינוני בישראל, יש סיכוי טוב שאתם חושבים שסייבר זה לא הבעיה שלכם. סייבר זה של הבנקים הגדולים, של צהל, של חברות ה-500 Fortune. נכון? לא נכון. ממש לא נכון. הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה: 43 אחוז מהתקפות הסייבר מכוונות לעסקים קטנים ובינוניים. למה? כי הם יעד קל. אין להם צוות אבטחה. אין להם פרוטוקולים. לפעמים הסיסמה של הארגון היא 123456 או שם הכלב של המנכל. אני לא מומחה סייבר. אני יועץ עסקי. אבל אחרי שליוויתי חברה שנעצרה למשך שבועיים בגלל מתקפת כופר — שבועיים בלי ג

מזל טוב, מינו אותך למנכל. או שהקמת חברה ועכשיו אתה המנכל כי אין עוד מישהו. בכל מקרה — ברוכים הבאים למועדון הכי בודד בעולם העסקי. השנה הראשונה כמנכל היא הקשה ביותר. לא כי העבודה קשה — העבודה תמיד היתה קשה. אלא כי פתאום אין לך עם מי לדבר. כשהיית VP, היה לך מנכל שאפשר להתייעץ איתו. עכשיו אתה המנכל. למי אתה הולך? לדירקטוריון שרוצה לשמוע שהכל בסדר? לעובדים שמסתכלים עליך כדי לדעת אם צריך לפחד? הדבר הראשון שלמדתי: אל תעמיד פנים שאתה יודע הכל. זה מפתה. כולם מצפים שתדע. אבל הרגע שאתה

קראתי השבוע עוד כתבה על המשבר בהייטק הישראלי. פיטורים, סגירות, קושי בגיוס. הכותרות מדכאות. ואני, שמלווה חברות טכנולוגיה כבר יותר מעשרים שנה, רוצה להגיד משהו שאולי לא פופולרי: אני דווקא אופטימי. לא אופטימי תמים. אופטימי מנוסה. כי ראיתי את הסרט הזה כבר כמה פעמים. 2008, 2015, 2020 — בכל פעם היו כותרות על סוף ההייטק. ובכל פעם, התעשייה חזרה חזקה יותר. לא כי ישראלים מיוחדים באיזה אופן מיסטי — אלא כי האקוסיסטם פה בנוי נכון. מה בנוי נכון? ראשית, הצבא. כן, אני יודע, כולם אומרים את זה.

השוק הישראלי הוא חיה מוזרה. קטן מספיק שכולם מכירים את כולם, גדול מספיק שאפשר לבנות עסק רציני. ואחרי שנים של ליווי חברות בצמיחה — מסטארטאפים של 3 אנשים ועד חברות של מאות עובדים — למדתי כמה דברים שלא כתובים בספרי הלימוד. דבר ראשון: בישראל, המוניטין שלך הוא הכל. זה שוק של מערכות יחסים. אתה יכול להיות הכי חכם בחדר, עם המוצר הכי טוב — אם אנשים לא סומכים עליך, אתה לא מוכר כלום. ראיתי חברות עם טכנולוגיה בינונית שמצליחות בגלל שהמייסד מכיר את כולם, ולהיפך. דבר שני: אל תתעלם מהסקטור הצ