אם יש לכם עסק קטן או בינוני בישראל, יש סיכוי טוב שאתם חושבים שסייבר זה לא הבעיה שלכם. סייבר זה של הבנקים הגדולים, של צהל, של חברות ה-500 Fortune. נכון? לא נכון. ממש לא נכון. הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה: 43 אחוז מהתקפות הסייבר מכוונות לעסקים קטנים ובינוניים. למה? כי הם יעד קל. אין להם צוות אבטחה. אין להם פרוטוקולים. לפעמים הסיסמה של הארגון היא 123456 או שם הכלב של המנכל. אני לא מומחה סייבר. אני יועץ עסקי. אבל אחרי שליוויתי חברה שנעצרה למשך שבועיים בגלל מתקפת כופר — שבועיים בלי ג

מזל טוב, מינו אותך למנכל. או שהקמת חברה ועכשיו אתה המנכל כי אין עוד מישהו. בכל מקרה — ברוכים הבאים למועדון הכי בודד בעולם העסקי. השנה הראשונה כמנכל היא הקשה ביותר. לא כי העבודה קשה — העבודה תמיד היתה קשה. אלא כי פתאום אין לך עם מי לדבר. כשהיית VP, היה לך מנכל שאפשר להתייעץ איתו. עכשיו אתה המנכל. למי אתה הולך? לדירקטוריון שרוצה לשמוע שהכל בסדר? לעובדים שמסתכלים עליך כדי לדעת אם צריך לפחד? הדבר הראשון שלמדתי: אל תעמיד פנים שאתה יודע הכל. זה מפתה. כולם מצפים שתדע. אבל הרגע שאתה

קראתי השבוע עוד כתבה על המשבר בהייטק הישראלי. פיטורים, סגירות, קושי בגיוס. הכותרות מדכאות. ואני, שמלווה חברות טכנולוגיה כבר יותר מעשרים שנה, רוצה להגיד משהו שאולי לא פופולרי: אני דווקא אופטימי. לא אופטימי תמים. אופטימי מנוסה. כי ראיתי את הסרט הזה כבר כמה פעמים. 2008, 2015, 2020 — בכל פעם היו כותרות על סוף ההייטק. ובכל פעם, התעשייה חזרה חזקה יותר. לא כי ישראלים מיוחדים באיזה אופן מיסטי — אלא כי האקוסיסטם פה בנוי נכון. מה בנוי נכון? ראשית, הצבא. כן, אני יודע, כולם אומרים את זה.

השוק הישראלי הוא חיה מוזרה. קטן מספיק שכולם מכירים את כולם, גדול מספיק שאפשר לבנות עסק רציני. ואחרי שנים של ליווי חברות בצמיחה — מסטארטאפים של 3 אנשים ועד חברות של מאות עובדים — למדתי כמה דברים שלא כתובים בספרי הלימוד. דבר ראשון: בישראל, המוניטין שלך הוא הכל. זה שוק של מערכות יחסים. אתה יכול להיות הכי חכם בחדר, עם המוצר הכי טוב — אם אנשים לא סומכים עליך, אתה לא מוכר כלום. ראיתי חברות עם טכנולוגיה בינונית שמצליחות בגלל שהמייסד מכיר את כולם, ולהיפך. דבר שני: אל תתעלם מהסקטור הצ

יש נרטיב מסוים ביזמות הישראלית. המייסד הגאון שעובד 18 שעות ביום, ישן מתחת לשולחן, חי ונושם את הסטארטאפ. זה נרטיב יפה. זה גם נרטיב שהרס כמה משפחות שאני מכיר אישית. אני אבא לשלושה. והאמת? בשנים הראשונות של הקריירה שלי, לא הייתי אבא טוב. הייתי אבא שנמצא פיזית בבית אבל עם הראש במייל, בשיחת ועידה, בדאשבורד של מכירות. הילדים למדו מהר שגם כשאבא בבית, אבא לא באמת בבית. הרגע שהכל השתנה היה כשהבת שלי, אז בת 6, אמרה לגננת שאבא שלה עובד באינטרנט. לא שהוא מנכל. לא שהוא בונה חברה. שהוא עוב

ישראלים מעולים בלבנות טכנולוגיה. פחות מעולים במכירת אותה טכנולוגיה לעולם. אחרי שליוויתי כמה עשרות חברות איקומרס בתהליכי התרחבות בינלאומית, אני יכול להגיד בביטחון: רוב הטעויות הן אותן טעויות. שוב ושוב. טעות ראשונה ואולי הגדולה ביותר: לחשוב שמה שעובד בישראל יעבוד בחול. ישראל היא שוק של 9 מיליון אנשים שכולם מדברים אותו דבר, צורכים באותם ערוצים, ויש להם אותן העדפות תשלום. ברגע שאתה מגיע לגרמניה, או לארהב, או ליפן — הכל שונה. שיטות תשלום שונות. ציפיות משלוח שונות. שפה שונה. תרבות

כולם מדברים על AI. כולם. הפיד של לינקדאין הפך לתחרות מי יכתוב יותר פוסטים עם המילה AI בכותרת. אז הנה עוד אחד. אבל אני מקווה שזה יהיה קצת יותר כנה מרוב מה שקראתם השבוע. אני מייעץ לחברות טכנולוגיה כבר כמה שנים. פינטק, אינשורטק, איקומרס. ומה שאני רואה בשטח שונה ממה שקוראים בכותרות. הכותרות אומרות: AI הולך להחליף את כולם. המציאות אומרת: רוב החברות עדיין לא יודעות מה לעשות עם ChatGPT מעבר לכתיבת מיילים. וזה בסדר. כי הבעיה האמיתית היא לא הטכנולוגיה — הבעיה היא שחברות מנסות להכניס A

תעשיית הביטוח בישראל עוברת שינוי. לא מהסוג הדרמטי שקוראים עליו בכותרות — דווקא להיפך. השינוי הוא שקט, איטי, ובלתי הפיך. ואחרי עשרים שנה בתעשייה, אני חושב שאני מבין לאן זה הולך. בואו נתחיל מהאמת המביכה: ישראל, אומת הסטארטאפים, עדיין קונה ביטוח כמו ב-1995. רוב האנשים עדיין מתקשרים לסוכן. עדיין חותמים על טפסים. עדיין מקבלים פוליסה של 40 עמודים שאף אחד לא קורא. ב-2026, כשאפשר להזמין טיסה בשלוש שניות, עדיין לוקח שבועיים לטפל בתביעת ביטוח. משהו לא מסתדר פה. השינוי מגיע משלושה כיוונ

אחרי שני עשורים בהייטק הישראלי — רובם בפינטק ואינשורטק — ראיתי את אותן טעויות חוזרות שוב ושוב. חברות שונות, מייסדים שונים, אבל אותן מלכודות. הנה חמש שאני רואה כמעט בכל סטארטאפ שאני מייעץ לו. טעות מספר 1: בונים למשקיעים, לא ללקוחות. ראיתי מייסדים שמבלים 80 אחוז מהזמן על מצגות ו-20 אחוז על המוצר. הם יודעים בדיוק מה ה-VC רוצה לשמוע, אבל לא יכולים לתאר את הלקוח שלהם בפחות מעשר דקות. אם אתה מכיר את ה-TAM יותר טוב מהלקוח שלך — יש בעיה. טעות מספר 2: מגייסים מהר מדי. חברה עם 5 לקוחות

לפני שלוש שנים עזבתי את עולם הקורפורייט. עשרים שנה של בנייה בתוך ארגונים גדולים, והחלטתי להתחיל מאפס. כולם אמרו לי שאני אמיץ. לא הייתי אמיץ. הייתי עייף. יש הבדל. לא היה רגע דרמטי. לא צעקות על הבוס, לא פנטזיית I quit שהתממשה. זה היה שקט יותר. ישבתי בישיבה — עוד ישיבה — על מפת דרכים למוצר שידעתי שתשתנה עוד שלוש פעמים לפני שמישהו יבנה משהו. והבנתי שאני יושב בדיוק באותה ישיבה, עם אנשים קצת אחרים, בחברות קצת אחרות, כבר עשרים שנה. הקפה תמיד היה גרוע. המצגת תמיד היתה ארוכה מדי. וההח

אני עובד בתעשיית הטכנולוגיה הפיננסית כבר יותר מעשרים שנה. לא כי תכננתי את זה — פשוט נפלתי לתוך העולם הזה, וגיליתי שאני לא רע בזה. עשרים שנה זה מספיק זמן כדי לראות טכנולוגיות עולות ונופלות, לשבת בכמה אלפי ישיבות הנהלה, ולהבין שרוב מה שלימדו אותנו על בניית מוצרים — פשוט לא עובד. הדבר הראשון שלמדתי, והכי חשוב: לאף אחד לא אכפת מהטכנולוגיה שלך. נשמע קשה? זה קשה. ראיתי מהנדסים גאוניים בונים מערכות מדהימות — ארכיטקטורה יפהפייה, קוד אלגנטי, אלגוריתמים שמנצחים בהאקתונים. ואז הלקוח שוא

Sharon Giler is the founder and CEO of KSG Consulting, a global firm specializing in Fintech, Insurtech, eCommerce.

כשהילד שלך שואל למה אתה תמיד עם הטלפון הבת שלי בת 8 שאלה אותי שבוע שעבר: "אבא, למה אתה תמיד מסתכל על הטלפון?" ונתקעתי. כי היא צודקת. אני איש טכנולוגיה. חי ונושם את זה כבר 20 שנה. ועדיין, כשילדה בת 8 שואלת אותך שאלה פשוטה — אתה מבין שאתה חלק מהבעיה, לא מהפתרון. הפרדוקס של היזם-הורה יש פרדוקס מעניין בלהיות יזם והורה בו זמנית. אתה בונה מוצרים שאמורים לחסוך זמן לאנשים — ובינתיים מבלה 14 שעות ביום מול מסך. אתה מדבר על "חוויית משתמש" — ומפספס את הצגה של הילד בגן. אני לא כותב את זה

טעות מספר אחת: להאמין שהטכנולוגיה היא המוצר אחרי 20 שנה בתעשיית ההייטק, אני יכול להגיד לכם בביטחון — רוב הסטארטאפים לא נכשלים בגלל טכנולוגיה גרועה. הם נכשלים בגלל שאף אחד לא צריך את מה שהם בנו. פגשתי מייסדים עם קוד מדהים, ארכיטקטורה של חלל, ו-AI שיכול לנחש מה אתה חושב. הבעיה? אף אחד לא ביקש את זה. הם בנו פתרון מבריק לבעיה שלא קיימת. טעות מספר שתיים: לחשוב שגיוס כסף שווה הצלחה יש מחלה בהייטק הישראלי. היא נקראת "סיבוב גיוס." כולם חוגגים כשמגייסים, מפרסמים בגלובס, עושים מסיבה. ו

הזמנת נייר בעידן הסמארטפון נתון מעניין: 97 אחוז מההורים בישראל משתמשים בוואטסאפ. נתון מעניין נוסף: רוב ההזמנות ליום הולדת של ילדים עדיין מודפסות על נייר. אם אתם לא רואים את הבעיה כאן, אתם כנראה לא הורים. או שאתם מהסוג שבאמת פותח את התיק של הילד כל יום. אני מכיר את הסוג הזה. הם גם אלה שהתיק של הילד שלהם תמיד מסודר והסנדוויצ'ים חתוכים לריבועים מושלמים. הם מיעוט. עם כל הכבוד. למה הזמנות נייר עדיין קיימות התשובה פשוטה: הרגל. אנחנו עושים את זה ככה כי אמא שלנו עשתה את זה ככה, וסבתא

הכל התחיל מפיטורים יש שני סוגים של יזמים. אלה שיגידו לכם שתמיד חלמו להקים חברה, ואלה שיגידו לכם את האמת. אני מהסוג השני. עשרים שנה עבדתי בתעשיית הביטוח והפינטק. ניהלתי צוותים, בניתי מוצרים, טסתי לכנסים בלונדון ובמומבאי עם חליפה מגוהצת ומצגת על הלפטופ. הייתי בדיוק מה שמצפים ממנהל בכיר ישראלי — קצת יותר מדי ביטחון עצמי ולוח זמנים שאף אחד בבית לא מבין. ואז, יום אחד, זה נגמר. לא ברעש, לא בסצנה דרמטית. פשוט נגמר. והייתי צריך להחליט מה עושים עם 20 שנות ניסיון ואגו שבור. מה שלימדו א

הרגע שהבנתי שמשהו שבור בואו נהיה כנים לרגע. הזמנות ליום הולדת של ילדים זה אחד הדברים הכי מעצבנים שיש. אתה יושב בשעה אחת עשרה בלילה, העיניים נסגרות, מנסה לעצב משהו ב-Canva, מתפשר על תמונה גנרית של בלונים ורודים שנראית בדיוק כמו ההזמנה של כל ילד אחר בכיתה. מדפיס 30 עותקים ב-2.90 שקל ליחידה בדפוס ליד הבית, ואז מגלה שחצי מההורים בכיתה אפילו לא פתחו את התיק של הילד. ואותם הורים שכן פתחו? ההזמנה מקומטת בין שאריות של סנדוויץ׳ חומוס ודף תרגיל בחשבון. רומנטי, לא? שלוש פעמים עשיתי את

Why a stagnant paper-and-e‑card market is entering a new growth cycle—and where Blast can extend beyond birthdays. Executive Summary The...

Subtitle:  From static cards to mobile‑first video—why Blast is redefining creation, distribution, and engagement for family events....

Have you ever heard of the term Non-Fungible Token? If not, keep reading. If so, skip to the next paragraph. Non-Fungible Token is a...